טקס החינה נהוג בקרב יהודי ארצות המזרח, אפריקה ואסיה.
את הטקס עורכים כשבוע לערך לפני החתונה.
בתימן חגגו את טקס החינה שבוע ימים במשך כל השבוע שלפני החתונה.
היום כמו שאר כל העדות הטקס נחגג עם כל המנהגים של תימן אבל מתומצת לערב אחד. הערב נחגג עם התלבושות המסורתיות כשהדגש העיקרי הוא הכנת הכלה לטקס המרגש. הכנת הכלה מלאה בסמלים ובכוונות להכנתה לחיי הנישואין . ישנה אישה מיוחדת מהעדה שממונה על כל התהליך מהלבשת הכלה החתן והמשפחה עד לניהול הטקס עצמו.
האשה הזו, היא שמשית שנשכרת במיוחד למטרה זה. מניחים על ראשה של הכלה קונוס גבוה עטוף בחיתול שמברך על פוריות ורצוי בן זכר,
ומעליו תכשיטים מזהב וכסף טהור כבדים מאד ויפים שכוללים גם פרחים.
הכלה מקושטת מכף רגל עד ראש בתכשיטים מאד כבדים, יפים ויקרים כדי להעניק להם ברכה של פוריות, שמחה, אושר, אהבה וילדים.
מלבישים גם את החתן וכל המשפחה בתלבושות המסורתיות מוציאים את החתן והכלה בזאפה לכיוון רחבת הריקודים עם שירים בעלי משמעות, הדרכה והנחיית הזוג למה שמצפה להם.
בעדה התימנית את עיסת החינה מכינה הסבתא בליווי האמהות והדודות בטקס עצמו, למול כל הקהל, כשכל אחת מברכת ושרה לזוג הצעיר.
והעיקר שיהיה במזל טוב וקולולולולולולו…
