את החינה אנחנו רגילים לשייך מייד לטקס החינה שלפני החתונה ולראות אותה בקערת החינה, שממנה מורחים את עיסת החינה על ידי הכלה והחתן בטקס חינה.

מהו בעצם צמח החינה? מה מקורו ומהם שימושיו?

צמח החינה נקרא “כופר”, והוא שיח שמקורו בהודו. בימי בית המקדש הראשון הגיע צמח הכופר לארץ ישראל. פריחתו היא בעונת האביב והיא מלווה בפריחת פרחים לבנים, ולעיתים מגדלים אותו גם כצמח נוי. ניתן למצוא את צמח הכופר בבקעת הירדן, עין גדי, יריחו ונחל תרצה.
למה משתמשים בצמח החינה?
בעבר נהגו להפיק בושם מן הפרחים ולהשתמש בהם כנגד עש הבגדים. מהעלים והזרעים נהגו להפיק שמן הנקרא “משחה דכופרא”, שפעלה כתרופה לכאבי בטן ושלשולים, חיטוי הפה והחניכיים וחיזוק שורשי השיניים. מן הפרחים החיים של צמח החינה הכינו שמן בושם. בתקופה מאוחרת יותר השתמשו בצמח החינה לצביעת בדים ועורות.
כיום נהוג השימוש בעיסה שנעשית מצמח החינה לצביעת השיער וחיזוק השורשים, ולצביעת הידיים בטקס החינה. בחינה הודית נוהגים להשתמש בצמח החינה גם לעיטור וקישוט הידיים והרגליים.
איך מכינים עיסת חינה?
להכנת אבקת החינה, מייבשים את עלי הכופר במשך יומיים-שלושה ואחר כך טוחנים אותם. מתקבלת אבקה ירוקה בעלת ריח מיוחד. את אבקת החינה מערבבים עם מים ומי ורדים עד לקבלת עיסה, על פי מתכון מיוחד להכנת עיסת חינה.
כיום אין צורך לייבש את העלים קונים את האבקה מחנות התבלינים .
רצוי בטקס החינה להשתמש בחינה אדומה בגלל הצבע .