העדה שהכי מזוהה עם חינות היא העדה המרוקאית, אחריה התימנית וכל שאר העדות לפי מנהגיהן.
החינה המרוקאית מתאפיינת בעיצוב העשיר שלה ובצבעוניות שלה. בבגדי החתן, הכלה והאורחים עצמם.
מוסיקה אותנטית מרוקאית המשלבת נגינה בעוד, תופים מסורתיים, (דרבוקות) וכלי מיתר שונים, וכמובן מאכלים מרוקאיים מסורתיים עשירים בצבעים ובטעמים נפלאים.
נהוג לערוך את טקס החינה באוהל חינה מרוקאי או טאלמון המקושט בריהוט ממרוקו, עיטורים וכריות, שטיחונים ומפות משי וסאטן והכול בצבעים נוצצים: לבן, אדום בורדו, זהב וכסף.
בני הזוג יושבים בכיסאות מלכותיים במרכז, שהם מעין כורסאות מפוארות וגבוהות, ובאוהל על השולחנות מונחים גם עלי נענע ריחניים וענפי רוטה – הידועים בסגולתם כנגד עין הרע.
הלבשת האורחים בבגדים הססגוניים הם חלק מהתפאורה של הארוע .
התלבושות והמאכלים המוגשים בכל טקס חינה אשר אינו מבוסס על מוצא עדתי אחר הם ממוצא מרוקאי, ואם נבקש לחגוג טקס חינה מסורתי מבלי שנשתייך אל עדות המזרח ויוצאי צפון אפריקה, הרי שיוצע לנו טקס חינה מרוקאית כאלטרנטיבה ראשונה.
ואכן, טקס חינה מרוקאית הוא טקס עשיר בפולקלור, צבע ומאכלים עשירי טעם אשר המבקשים ליהנות מטקס חינה כהלכה ויבחרו בו, בוודאי שלא יתאכזבו.
